עדות מס : 167

התקיפה והחטיפה של הדר התבססה על ניצול הערכים שלנו

צנחנים

זהו סיפורו של אחי, הדר גולדין, שנהרג ונחטף ב-1 לאוגוסט במהלך הפסקת אש הומניטרית במבצע צוק איתן בעזה.

את אירוע החטיפה של אחי, הדר, אני חווה אחרי כמה שבועות של לחימה אינטנסיבית, כשאנחנו נכנסים להפסקת האש האחרונה של צוק איתן (הפסקת אש הומניטרית). בתדריך מודיעים לנו שזו כנראה הפסקת האש האחרונה ויש איסור מוחלט על שימוש באש חיה כלפי חשודים ולמעשה אסור לירות על אף אחד שאינו יורה עלינו קודם. כמו כן יש איסור להשתמש בטנקים או בכל כוח אש מסיבי. בזמן הזה אני נמצא בפטרול כ- 500-600 מטרים מהמקום בו הדר נהרג ונחטף. באותו זמן היו הדר והפלוגה שלו, סיירת גבעתי, במשימת פטרול. השעה היא רבע ל-9 בבוקר, הפסקת האש נכנסה לתוקפה בשמונה וחצי. אחד הלוחמים מזהה תצפיתן שנמצא רחוק. תצפיתן כזה שאם לא הייתה עכשיו הפסקת אש – היה ברור לכולם שהוא חשוד ושצריך לטפל בו, כנראה גם תוך שימוש באש.

מכיוון שהפסקת האש בתוקף, מפקד הסיירת, בניה שראל, מחליט שמגיעים לתפוס אותו ולתחקר אותו. הוא לוקח צוות של שישה לוחמים, מפצל אותם לשתי קבוצות של שלושה, ולוקח אתו את הדר, שהיה קצין מצטיין, ואת ליאל גדעוני, שהיה קשר מצטיין בסיירת, ושלשתם מתקדמים לכיוון התצפיתן. מה שהם לא ידעו, זה שהתצפיתן היה חלק ממארב מתוכנן של שלושה עשר לוחמים מובחרים של חמאס, שכלל חוליית התקפה מתוך מנהרה, חוליית חטיפה וחוליית תצפית. הם נקלעים למלכודת אש שבה שלושתם נפצעים כנראה מאד קשה, הדר נחטף ככל הנראה לתוך מנהרת טרור לאחר שירו בו.

הכוח שמגיע אחרי לא הרבה זמן כולל את הסמ"פ של סיירת גבעתי, סגן איתן פונד, שקיבל לאחר מכן את אות המופת, וכשהוא מזהה שהדר ככל הנראה נחטף לתוך המנהרה, הוא לוקח אתו כוח קטן של לוחמים והם מתחילים לרוץ לתוך המנהרה בניסיון לחלץ את הדר. במהלך ניסיון החילוץ, מתקיים מעל פני הקרקע נוהל חניבעל שנועד לחלץ את הדר – בעוד איתן ממשיך בניסיון החילוץ התת קרקעי. לאחר מספר דקות איתן מוצא פריטים של הדר, ואז מתחיל לזהות כל מיני סימנים שלפיהם הדר ככל הנראה נורה וכנראה שהוא אינו בין החיים.

זה קורה ביום שישי. אני נמצא כמה מאות מטרים משם, כמו שאמרתי, במשימת פטרול ואני בעצם חלק מהכוח שאמור לחלץ את הדר ואת חבריו, עד היום יש לי את המפה עם שירטוט המיקום בו היה הדר. במהלך האירוע מפקדים גורמים לי לצאת לכיוון הגדר כדי להביא מתקן שיוכל לטפל במנהרה, מסתבר בדיעבד שזה תרגיל שנועד להוציא אותי בכדי שלא אהיה שותף במשימת החילוץ של הדר. כשהגעתי לגדר חיכה לי שם השליש הפיקודי ואמר לי שהדר ככל הנראה נחטף, ושאני חוזר הביתה.

היום, ארבע שנים אחרי, אני מבין כמה זה אירוני, כל המהלך הזה, התקיפה והחטיפה של הדר, הכל התבסס על ניצול הערכים שלנו כצבא מוסרי, תוך כדי הפסקת האש ההומניטרית, תוך ניצול ברור של העובדה שאנחנו לא משתמשים באש חיה ורגישים לחיי אזרחים. מחבלי חמאס תכננו לנצל את הפסקת האש בכדי להרוג ולחטוף את הדר, וכמה זה אירוני שאני, שבוע לפני שכל זה קרה, נמצא בתוך העימות, תחת אש, ומחלץ בין שלושים לארבעים תושבים עזתיים שחמאס משתמש בהם כמגן אנושי (ראה את העדות הנוספת של צור גולדין בחוברת זו). אני חושב שזה מחדד את ההבדל בין צה"ל, שעושה הכל בכדי להגן על חיילנו ותושבינו, אך גם על חיי האזרחים העזתיים, לבין חמאס שעושה שימוש ציני באזרחים שלו וברצון הטוב שלנו.