עדות מס : 171

בתי ספר של ילדים לא אמורים להיות מחוררים בכדורי רובה

כשהייתי באימון מתקדם, היינו בבסיס ממש ליד כפר ערבי והתושבים היו יורים עלינו מדי פעם מתוך בית הספר באותו כפר. דבר כזה מציב אותך בסיטואציה בלתי אפשרית, כיוון שאופציה אחת היא להחזיר אש לבית ספר (שעלולים להיות בו ילדים), והאופציה השנייה לסכן את החיים שלך ושל החברים שלך בכך שאתה נוצר את האש ולא מגיב. זו סיטואציה מתסכלת מאד.

אני זוכר שפעם אחת הם ירו מתוך בית הספר באמצע הלילה. חשבנו לעצמנו, בסדר, אין אף אחד בבית הספר כעת, אף ילד לא אמור להיות בבית הספר באמצע הלילה, אבל עדיין, הסצנה הזו הייתה כל כך לא מציאותית, למה שאנשים ישתמשו בבית ספר כדי לירות עלינו? מעולם לא דמיינתי את זה, אני יודע שהצד השני לא אוהב אותי, ברור לי. אבל לא דמיינתי שהם ישתמשו במתקנים שלהם, בילדים שלהם, בבתי הספר שלהם, רק כדי לתקוף אותי. הם פוגעים בעצמם וזה הרגיש לי שהם אפילו מעדיפים לפגוע בעצמם. מעדיפים לעקור לעצמם שתי עיניים כל עוד הדבר יאפשר להם לעקור אחת גם לי.

בסופו של דבר, במקרה הזה ירינו חזרה, זה היה חצות הלילה, אף אחד לא אמור להיות בבית הספר בחצות, הם ירו עלינו – החזרנו אש. בבוקר, אני זוכר שהסתכלתי על בית הספר והיו חורים של כדורים בקירות. לא ככה זה אמור להיות. בתי ספר של ילדים לא אמורים להיות מחוררים בכדורי רובה.