עדות מס : 91

צה"ל לא מוכן לקחת את הסיכון של פגיעה בחפים מפשע

גדוד 636, איסוף קרבי

הפעילות הזו הייתה ב-2007 ,במחנה הפליטים עין בית עילמא, המשימה שלנו הייתה להיכנס
לאלמנת-קש.
אלמנת קש זה בעצם כינוי לכניסה למבנה, גם בית של משפחה אם צריך, שאנחנו משתלטים עליו
באופן זמני מאד, לילה, שני לילות מקסימום, כשבעצם לא עושים את זה בשביל הכיף כמובן. אלמנת
קש – יש לה תמיד מטרה נקודתית מוגדרת ומדויקת. במקרה הזה, בגלל שהיינו בתוך שטח בנוי בתוך
מחנה הפליטים, היינו צריכים להשתלט על בית שמולו היו מספר בתים שלפי ההיערכות והמודיעין
שקיבלנו כולל בתוכו חמושים שביצעו פיגועים נגד חיילים ונגד אזרחים.
כל אותם בתים שאנחנו נכנסים אליהם, דבר ראשון, זה מפעילות מודיעינית ממוקדת. זה לא שאנחנו
באים, נכנסים לעיר ואומרים, "טוב אני רוצה עכשיו להשתלט על הבית הזה", זה לא עובד ככה.
כל בית, כל אלמנת קש שאנחנו נכנסים אליה, זה אך ורק בשביל למנוע בעתיד פעילות חבלנית. הם
משתכנים בתוך האוכלוסייה הפלסטינית, אין להם בסיסים, לוקחים להם שטחי מגורים, שמים
פה משפחה, שם משפחה, פה ילדים, שם גן ילדים, פה בית ספר, ושמים את הבסיס שלהם בדיוק
באמצע.
ריכזנו את המשפחה בחדר, הסברנו להם את המצב בצורה הכי טובה שאפשר, לא נגענו להם – לא
בכלים, לא במקרר, לא באוכל, לא בשירותים, והתחלנו לעשות תצפית על מספר בתים שעל פי
המודיעין באחד מהם באמת יש מבוקשים. בסופו של דבר, אחרי שלוש או ארבע שעות של תצפית,
זיהינו לא פחות מ-6-7 חמושים, בקלות
. לפי האמצעים שהיו לנו, אמצעי ראיית לילה ואמצעים
תרמיים, יכולנו לראות בוודאות שהם חמושים, עם וסטים, אמצעי לחימה, נשקים, בצורה הכי
מאורגנת שאפשר וזה היה גם 400 מטר מאתנו. אנחנו בעצם ניסינו להכווין את הצלפים שהיו מעלינו,
הצלפים פגעו רק באחד מהחמושים וגם זה – ביד. החמושים ברחו. אנחנו לצערי עמדנו והסתכלנו
עד כמה זה פספוס אדיר.
חודשיים-שלושה אחרי זה, באותו מחנה פליטים, עין בית עילמא, נהרג סמ"ר בן-ציון הנמן מפלס"ר
צנחנים, נוב' 04 ,מירי של החוליה הזו. הוא היה אמור להשתחרר. זו הייתה הפעילות האחרונה
של הצוות שלו, ובגלל אותו פספוס שלנו בסופו של דבר פגעו בו.
הייתה לנו האפשרות להוריד את הבית, להוריד את הקומה עם טיל עוצמתי שיגמור את אותה חוליה,
אבל המחיר בעקבות זה, מה שעלול להיות קריסה של הבניין ופגיעה בחפים מפשע – זה, בעיניי, דבר
שאסור שיקרה, וזו גם המדיניות של צה"ל. כך מחנכים אותנו מהיום שאנחנו התגייסנו, כך מחנכים
אותנו מהבית, מהטירונות, מהמבצעית, כל נוהל קרב, כל תרגולת, כל אימון – מחנכים אותך להיות
הכי ערכי שאפשר, לא רק להיות הכי מקצועי.
אם לא היינו הכי ערכיים בעולם, מצד אחד בן-ציון היה עדיין חי לו במושב נוב, בצפון, איפה שהוא
גר, חי את החיים שלו ונהנה. מצד שני היינו קצת מאבדים את הדרך אם זה היה פוגע בחפים מפשע
באמת.
זו דילמה שמעלה בך הרבה תהיות, אבל בסופו של דבר אתה מבין איזו עוצמה יש לצבא כזה שמוכן
לקחת את הסיכון ולא לפגוע בחפים מפשע.