עדות מס : 127

כשאתה שם אתה מבין את התמונה הכוללת

עורב גולני

התו"ל הצבאי הרגיל שמלמדים אותך בטירונות זה ללכת ולכבוש כיפה, מה שנקרא "יעד חשוף" כמו
במלחמת יום כיפור. יש שטח, שטח מדברי או ערבות סוריה ואתה יודע – כל הטנקים שמולך הם
אויב.
כשאתה בא להילחם עם טרור בתוך עיר צפופה מאד – זה אחרת. תדמיינו את העיר העתיקה של
ירושלים לצורך העניין. מי שביקר, ככה נראית הקסבה של שכם, וככה נראית גם הקסבה של ג'נין
ויש לך מבוקש בתוך בית ספציפי. כשהבתים נושקים אחד לשני – המתווה הוא שונה, ואם אני
צריך לפגוע במחבל, והבית של השכנים שלו הוא בית של 8 קומות שחולש על הבית של המחבל, אז
למרות שהשכנים שלו הם אנשים טובים והם לא עשו שום דבר – אין מה לעשות. זה מה שנקרא צורך
ביטחוני ואנחנו נעשה את זה במינימום נזק.
אין לנו עניין להתעמר בהם, כמובן, אבל בסופו של דבר, זה שאכנס לבית של השכנים, זה יגרום לי
לעצור את אותו מחבל או לפגוע באותו מחבל שהוא שכן שלהם. אגב, לפעמים אפילו אין להם מושג
מה עושה השכן שלהם. אבל בסופו של דבר כשאתה עושה דבר כזה, ואתה באמת משתלט על בית
שיש לו ערך אסטרטגי, נניח שהוא מאד גבוה, ואתה רואה שם אנשים שאין להם שום קשר לטרור,
מסביר להם – אנחנו צבא, יש לנו משימה ביטחונית, היכנסו בבקשה לחדר הזה והזה. אחד החיילים
שומר עליהם והצוות, לדוגמה – הצלפים, עולים לקומה השמינית ומשם מבצעים את המשימה והכל
לפי מידע נקודתי של השב"כ. אחרי שעה עובר אותו מבוקש ופוגעים בו והפגיעה הזו מנעה התגלגלות
של פיגוע עם הרוגים בעורף ישראל – אז אתה מבין את התמונה הכוללת.

אז אני מבין את התמונה הכוללת, ואני בטוח שגם המשפחה מבינה. אין לנו עניין להזיק, הם לא
המטרה, הם האמצעי.
כך, כשמבינים את התמונה הכוללת, אתה בסוף חוזר לבסיס ואתה יודע שמנעת פיגוע. זאת
אומרת, הבאת את המחבל או את הסייען, או שחשפת איזו מעבדת נפץ… אז כן, פתאום אתה מקבל
פרופורציות. אתה אומר בסדר, אז משפחה שלמה לא ישנה באותו לילה כי נכנסת אליהם וביקשת
מהם להתרכז בסלון. היה קצת לא נעים, אבל זה שווה חיים של אנשים במרכז תל אביב יום אחרי.
פתאום יש משוואה עם צד שני ולמרות שבאותו רגע לא נעים להעיר ילדים מהמיטה שלהם, כשאתה
מבין את המשוואה הכוללת אתה מסכים אתה.
אני חושב שאי אפשר להיות ערכי ומוסרי מבלי להסכים עם המשוואה הזו. בתוך הסיטואציה הזו,
שנכפתה עליך כחייל בשירות המדינה, זה הכי טוב שיש.