עדות מס : 1

כל לילה היו מסתננים עשרות אנשים

אחרי מלחמת לבנון השנייה, בסוף 2006 העבירו אותנו לגבול מצרים.

אזור דרום עזה עד אזור ניצנה
כשלא הייתה עדיין גדר, כשכל לילה מסתננים עברו בעשרות.
אני זוכר את זה טוב מאד כי כל לילה לא ישנו.

כל לילה היינו מחכים ל"סודנים", ככה קראו להם,
כשבפועל, אני לא יודע כמה אנשים מכירים, אבל %90 מהמסתננים למדינת ישראל הם לא סודנים,
הם לא אנשים מאזור מלחמה וסיכון. הם בעצם אפריקאים מכל מיני מדינות שונות: חוף השנהב,
ניגריה, אריתריאה, איזה מדינות שלא תעלו על דעתכם מאפריקה. מגיעים במטרה אחת – למצוא
מקום עבודה בישראל כי הם שמעו שמדינת ישראל יש לה גבול פתוח עם מצרים וזה מאד קל להיכנס
ולקבל עבודה.

את זה מאד חשוב לציין כי אנשים חושבים על הסודנים – מסכנים, ברחו מאזור
לחימה… מעטים מאד הגיעו מאזור הלחימה בסודן כמסתננים לשטח מדינת ישראל.
אז כמו שאמרתי, לא הייתה גדר באותו זמן וכל לילה הסתננו עשרות אנשים.
הדבר האבסורדי הוא שאם המצרים תפסו אותם, הם שחטו אותם, הם ירו בהם והרגו אותם, הם
לקחו את הנשים, ואני ראיתי את זה בעיניים שלי. גררו את הנשים לבסיסים שלהם והן הפכו שם
לשפחות מין. את הגברים רצחו ביריות ואני ראיתי את זה מול העיניים שלי. בגלל זה החבר'ה האלה
מאפריקה חיכו ללילה, כדי לרוץ ולעבור את ה"גדר" בגובה 30 סנטימטר שהייתה שם.
כמובן שאנחנו קיבלנו אותם בזרועות פתוחות. צוות רפואי תמיד היה צריך להגיע לאזור שבו הסתננו
המהגרים מאפריקה, תמיד! בדיקות מכף רגל ועד ראש, פצעים ברגליים, שריטות מהגדר, לחטא
להם את הפצעים בצורה יפה, ממש מעין קבלת פנים מאד חמה כשממולנו, אם היו נתפסים, ראינו
אותם נשחטים מול העיניים שלנו, ממש עשרה מטרים מאתנו.
זה מאד מהדהד לי בראש, שבעצם אתה מגיע לצבא, אתה חושב שאתה בא לטפל בחיילים… בסופו
של דבר אתה מוצא את עצמך מטפל באזרחים ממדינה זרה, מחטא להם פצע אחרי פצע ברגליים,
מוביל אותם אחרי זה לבסיס, מחלק להם ארוחות חמות, נותן להם מקום לשהות בו. לא היה אז
שום הסדר, זה היה בתחילת התקופה של ההסתננות ההמונית, וזה מאד חרוט לי בזיכרון שכל לילה
הגענו, טיפלנו. הגיעו ילדים, הגיעו חולים, הגיעו פצועים, חבולים… צוות רפואי תמיד נמצא במקום
בשביל לטפל ולגרום להם להרגיש הכי טוב שאפשר.