עדות מס : 153

יש לי אחריות כלפי ההורים שלהם והמשפחה שלהם אני לא יכול לחסוך בחיי אדם

גדוד צבר, גבעתי

אני זוכר שהלכנו לבדוק בית מסוים בגלל שהתקבל עליו מידע מודיעיני, ובאמת בסוף הבאנו שלושה
אנשים שהיו מאד חשובים מבחינה מודיעינית לצה"ל. הגענו לבית שלידו, ידענו שאנחנו הולכים
להיות שם לפחות חצי לילה, עד 2-3 לפנות בוקר ולהתמקם בו, וידענו שברגע שניכנס לבית גם אנשי
חמאס יגיעו לאזור וינסו או להיכנס לבית או לפגוע בנו.
אנחנו נכנסים לבית, אנחנו מרכזים את המשפחה במקום אחד – מוגן, משתדלים בלי חלונות, וגם
אם יש חלונות, אז לא ממש ליד החלון. חייל עומד לידם ומוודא שבני המשפחה לא עוברים ליד
החלון כדי שלא יפגע בהם מחבל חמאס בטעות. בכל זמן נתון יש לידם חייל או שניים כדי לוודא
שהם לא פוגעים בנו, אבל לא פחות מזה, לוודא שגם הם בעצמם מוגנים. זה כמובן לא מנע ממחבלי
חמאס לנסות לפגוע בנו.
הבית שאליו הגענו היה בית של שניים או שלושה מפלסים עם מדרגות. במדרגות, כשעולים למעלה
או כשיורדים, יש חלון ענק לכיוון הרחוב, כשבעצם כל מי שברחוב יכול לראות כלפי פנים והיה לנו
ברור שאם אנחנו נעבור שם, יש סיכוי סביר שאחד ממחבלי חמאס יראה אותנו, יזרוק עלינו מטען,
אר-פי-ג'י, משהו כזה. לא היה לנו ציוד שאמור לכסות כזה דבר. מה שכן, היה שם וילון, וילון גדול
בחלון אחר.
עכשיו, אתה נמצא בדילמה, הווילון הזה הוא של המשפחה. אם אתה מוריד אותו הם יכולים אחרי
זה להחזיר אותו, אבל אתה עדיין משתמש בציוד של המשפחה כדי להגן על עצמך ועליהם. מצד אחד
אתה לא רוצה לפגוע במשפחה וגם ככה אתה בתוך הבית שלהם, וגם ככה הבית שלהם לא נראה
בדיוק הכי נוח כרגע.

בסופו של דבר לקחנו את הווילון כי הבנו שאם אנחנו רוצים לעלות לקומה העליונה, ואנחנו חייבים
לעלות לקומה העליונה, כי לך תדע מה מסתתר שם, אנחנו צריכים להעמיד שם עמדות, אז אין
ברירה אלא לשים את הווילון.
זה חלק מהמחיר. אין דרך אחרת. אתה צריך לשמור עליך ועל החיילים שלך. ובאמת, אחרי
שעלינו למעלה, ישר התחילו אר-פי-ג'י. אם לא היינו שמים את הווילון הזה יש סיכוי סביר
שה-אר-פי-ג'י היה כלפי החלון בדיוק כשאנחנו עולים, ובעצם הווילון הזה ממש הציל אותנו.