עדות מס : 133

חזרנו לארץ וידענו שעשינו הכל כדי לא לפגוע במי שלא צריך

אגוז

במהלך הכניסה שלנו לעזה קיבלנו מודיעין, חמאס בעצם חפר מנהרות שמאד קשה לזהות והתקדם
לכיוון שטח הארץ. כשאני אומר "הארץ" זה לכיוון יישוב מסוים, שבו הוא מחליט לצאת ולבצע את
ההתקפה שלו, בעצם לפגוע בכמה שיותר ישראלים יהודים.
במהלך הכניסה שלנו זיהינו כמה וכמה מנהרות. אני אדבר על המנהרה הכי מפתיעה שהייתה לנו.
הגענו למבנה מסוים, התחלנו לשמוע קולות מאותו מבנה ומה שאנחנו מזהים שם זה בעצם – סוס.
התחלנו לנסות להבין מה הולך שם בתוך האורווה, להסתכל מסביב, פתאום אנחנו רואים מכסה
ברזל כזה, וכשאנחנו מרימים אותו אנחנו מזהים מנהרה.

מצחיק להגיד, אבל הסוס הזה בעצם סיכן אותנו. איך הוא סיכן אותנו? ברגע שיש שם אנשים הוא
מתחיל לעשות קולות, ברגע שמישהו מתקרב אליו הוא עושה קולות והמטרה שלנו היא שלא ידעו
איפה אנחנו נמצאים. אז מה עושים? הורגים את הסוס כדי שלא נתגלה או שאנחנו משחררים את
הסוס, נותנים לו ללכת ואז מי שמזהה את התנועה של הסוס מבין שיש שם אנשים.
החלטנו לשחרר את הסוס.
ואז אתה חושב על זה.. בעצם מה הולך? אני פה באמצע מלחמה, אני מסכן את החיים שלי בשביל…
סוס? אבל זו תחושה טובה לחזור לארץ כשאתה יודע שכל מה שעשית שם וכל התנהלות שהייתה לך
שם הייתה בטוב. כי יכול להיות שהיינו עכשיו הורגים את הסוס הזה, אבל אתה שלם יותר כשאתה
יודע שלא פגעת במישהו ולא פגעת במשהו כשזה לא היה נחוץ.