עדות מס : 33

המצרים היו יורים בהם בלי הכר

גדוד 101, צנחנים

סיימתי את התפקיד שלי בקורס מ"כים, חזרתי לגדוד 101 והייתי מפקד של החבר'ה שלי מהמסלול.
כשחזרתי, היינו בגזרה מדרום לכרם שלום בגבול הצפוני עם מצרים. הרבה סיורים, הרבה מארבים
שם על הגדרות.
כל הזמן היו שם ניסיונות של הסתננות, של אריתריאים או סודנים או ממדינות אפריקה כאלו
ואחרות. תמיד, תמיד, תמיד הם רק רצו להגיע לצד השני של הגדר מסיבה מאד פשוטה, בצד המצרי
ירו בהם בשביל להרוג אותם. לפעמים הם מתו על הגדר, וברגע שהם הגיעו לצד השני, הצד שלנו,
אספנו אותם, הבאנו להם אוכל, הבאנו להם שמיכה, הבאנו אותם לבסיס ואז רשויות ההגירה באו
ולקחו אותם.
כשאתה רוצה לדבר על צבא "לא מוסרי" אתה יכול להשוות אחד מול השני ולראות – המצרים היו
יורים בהם בלי היכר, ברמה שלפעמים הם היו פוגעים ביישובים שלנו שם וברכבים שלנו. בתקופה
שלי אף חייל לא נפגע מזה אבל אתה רואה את הירי שלהם, כמו משוגעים הם היו יורים שם רק כדי
להרוג אותם. לא עניין אותם…
ברגע שהם הגיעו לצד הישראלי אז באמת, לפעמים אמרנו בחצי חיוך שהם מקבלים יחס יותר טוב
מאתנו, החיילים. הם מקבלים ארוחה, הם מקבלים שמיכה, הם מקבלים כרית, הולכים לישון,
קמים בבוקר ובאים לאסוף אותם למתקן חולות, זה גם איזשהו צד של המוסריות של הצבא.