עדות מס : 70

המטרה שלנו זה לחפות ולסייע לכוחות שלנו ולמנוע עוד חייל שבוי

גדס"ר נח"ל

במבצע הזה המשימה שלנו הייתה לפעול בכפר שנקרא בית חנון בצפון רצועת עזה, שידוע ככפר עם
הרבה מאד פעילות חמאס. בעצם, כל הרקטות שנורו לעבר תל אביב, צפונה מתל אביב ולירושלים
נורו מבית חנון. המשימה שלנו הייתה לנטרל את כל המבנים, את כל התשתית שחמאס בנו בתוך
הכפר הזה. זו הייתה המשימה שלנו ביחד עם שאר חטיבת הנח"ל. לאורך המבצע קיבלנו הוראות
מאד מפורשות ומדויקות שעוסקות באיפה לירות את המרגמות שלנו ומהם הקווים האדומים שלנו
שבהם הגבילו אותנו לירות, כיוון שהם במרחק סכנה לחפים מפשע. זה אומר לירות רק על צירים,
שטחים פתוחים, חממות. לא ירינו אף פעם, לא חלמנו בדמיון הכי משוגע שלנו לירות מרגמה לתוך
שטח בנוי, שטח מאוכלס כמו בית חנון שיש שם אלפי תושבים שגרים בצפיפות כל כך נוראית, שכל
פצצת מרגמה שהייתה נופלת שם בתוך הכפר – היה מובטח שלפחות עשרות אנשים היו נפצעים.
יוצא דופן זה כשמדובר בחשש לחטיפה. קוראים לזה חניבעל. כשיש חשש לחייל חטוף ההוראות
האלה לא בתוקף. ולמה זה? כי אם אנחנו לא מצליחים למנוע חטיפה של חייל, אנחנו הולכים לשלם
מחיר מאד כבד ומסוכן של חילופי מחבלים עבור שבויים, מחיר שמגיע אפילו לאלפי מחבלים עבור
גופה אחת של חייל ישראלי. במדינת ישראל יש רגישות מאד גבוהה לעניין החזרת הלוחמים הביתה,
בחיים או בארון, אבל בבית.
היינו בתוך בניין. הכוח שנמצא בקומה הרביעית, היה חשוף או לא היה חשוף, זה נושא לדיון אחר,
אבל כוח של חמאס זיהה אותם וירה לעברם טיל. באותו רגע דיווחו על הרוג אחד, שברגעים האלה
שבהם קיבלנו את הדיווח לא מצאו את הגופה שלו. כמובן שזה לווה גם בפצועים וכמובן שזה לא
נגמר רק בטיל הזה אלא התלווה לזה ירי מסיבי ורימונים והכוח הזה היה תחת מתקפה, מארב של
חמאס.
המטרה שלנו באותו אירוע הייתה בעצם לחפות ולסייע לכוחות שלנו, למנוע עוד אבדות ולמנוע חייל
שבוי ועשינו את זה נטו. זאת אומרת, זו הייתה המשימה העיקרית שלנו, לא עשינו את זה כדי לשטח
בניינים ולזעזע את הכפר וזה היה הלילה היחיד, הלילה היחיד בכל המלחמה הזו, שבו ירינו מרגמות
לתוך שטח בנוי. כל מה שעניין אותנו בעצם באותו רגע היה לסיים את המשימה של אותו לילה ולסגת
לאחור. כמובן שבסוף מצאו את הגופה והצליחו לסגת עם עשרה פצועים לכוח.
היה לילה מאד קשה ומורכב.