עדות מס : 57

הוא פשוט אמר מצידי אתה יכול לירות בי

גדוד קרן, תותחנים

הייתי בסיור, צמוד לגדר התפר בין קלקיליה לצופים. ראיתי בחור מבוגר בין 80 פלוס, לדעתי,
מתקרב לגדר עם עדר כבשים. אני רואה את הבחור הולך וחוזר, הולך וחוזר עם העדר שלו ומה שקפץ
לי באותו הרגע לראש זה סיפור הל"ה. באותו מקרה הבחור ניצל את הסיטואציה ודיווח על הכוח,
מה שגרם לרצח ושחיטה מזעזעת של 35 לוחמים. התבקשתי על ידי התצפיתנית להזיז אותו בגלל
שהוא כל הזמן התקרב לגדר. כשהוא הבחין בי וביקשתי ממנו לעזוב הוא אמר בהתחלה שהוא ממש
עוד מעט הולך, אבל אז שינה כיוון. פתאום הוא התהפך לחלוטין, אומר לי שהוא לא הולך ומבחינתו
אני יכול לירות בו.
זאת הדינמיקה שהרבה מאד פעמים אנחנו נדרשים להתמודד איתה. אפשר כמובן ללכת באופן ישיר
עם הפקודה ולהזיז אותו לא משנה מה. אבל אפשר גם לנסות להבין שמדובר במכלול של דברים.
מצד אחד החמ"ל דורש ממני להזיז אותו, אבל מצד שני אני רואה שהוא מתרחק בשלב מסוים
ושהוא לא באמת מהווה סכנה. מה גם שלא רציתי להיגרר לניסיון הפרובוקציה שלו.

ההחלטה שלי הייתה מאוד ברורה, כל עוד יכולתי להישאר שם ולתצפת עליו שהוא לא מהווה סכנה
עשיתי זאת. אין לו יותר מדי על מה לתצפת או לאסוף עלינו מידע. הייתי צריך להפעיל שיקול דעת
ולא להיגרר לפרובוקציה שלו, כי אנחנו יודעים שהרבה פעמים ניסו למשוך אותנו לזה בשביל לצלם
את הסיטואציה.
עשר דקות חלפו והאירוע נגמר, כמובן ללא נפגעים או נזק. אבל זאת דוגמה קלאסית למצב שאם
הייתי ממלא את הפקודה כמו שהיא, ללא שיקול דעת, הייתי נגרר לאירוע שלא רציתי שיקרה.