עדות מס : 6

הוא לא הבין מאיפה זה הגיע לו

גדוד 51 גולני

בערך ב-12 או 1 בלילה, משהו כזה, נכנסנו לאיזה בית שהוא רווי אנשים, ילדים, קשישים ונשים.
היו כמה אימהות בבית.
מתברר שלאותו איש חמאס שמתעסק בטרור יש כמה נשים והמון ילדים ויש לו
עוד אמא ואבא, כנראה, שמחכים לו בבית.
נכנסנו לאותו בית בלילה ופשוט נתקלנו באנשים חסרי אונים באמת.
ראינו לנכון להצמיד אותם למקום שיוכלו להיות בו ביחד ולדבר ביניהם ומה שהם רוצים, אבל קודם כל היה לנו מאד חשוב
שלא ירגישו שאנחנו באים להשתלט עליהם או לקחת להם את מה שיקר להם, או את הבית או
דברים אחרים.
רצינו קודם כל לתת להם את הכבוד המתאים והראוי, לשים אותם בחדר נפרד, וזה
גם מה שאני העברתי לחיילים שלי. אמרתי להם: "חבר'ה, קודם כל, הדבר הראשוני ביותר זה לתת
להם את היחס הראוי והמתאים, זה הבית שלהם, אסור לשכוח את זה".
באמת, הם נכנסו לאיזה חדר וישבו שם והכל היה בסדר. הבאנו להם מים, הבאנו להם אוכל, אפילו
את האוכל שלנו. אני זוכר את החיילים שלי מוציאים קבנוסים ומוציאים כל מיני אוכל שהיה לנו
ומביאים להם, כי ידענו שאין להם את האמצעים ואין להם את האוכל הזה.
עליתי יחד עם כמה מהחיילים שלי לעשות סריקה בקומה השנייה של הבית. זה היה בית גדול, עשינו
סריקה בחדרים באמת כדי לוודא שאין אמל"ח, אין דברים שיכולים, חלילה, לפגוע באזרחי ישראל
בצורה כזו או אחרת. אחד החיילים שלי פתח את הארונות, בדק… ביקשתי ממנו שלא יעשה הרבה
בלגן, שיתנהג בצורה אנושית, כמו שאמרתי מקודם. הוא באמת עשה את הסריקה בצורה קפדנית
מצד אחד, אבל מצד שני בלי להשאיר הרס ויותר מדי בלגן באותו בית, כי בסופו של דבר זה לא
משהו ששייך לנו, זה שייך להם.
הוא באמת פתח את הארונות, חיפש וחיפש עד שמצא שקית שחורה, כבדה יחסית ומתברר שהיו
שם מאות, לדעתי, מאות שטרות של 200 .אני לא יודע אם הכסף הזה הוא כסף שהחמאס העביר
לאותו פעיל, ש"במקרה" לא נמצא באותו ערב בבית. במקרה גם מצאנו באותו בית וסט של לוחם,
בלי תחמושת אמנם, אבל מצאנו גם מדים של החמאס.
לגבי אותו כסף שהוא מצא, הוא בא, ניגש אלי ואמר לי, "שאולוב, מה אני עושה עם הדבר הזה?
מה אני עושה עם חבילה כזו של כסף?".
אמרתי לו, "תיקח, תיקח אליך, תשתמש, תעשה עם זה מה שאתה רוצה".
הוא אמר, "באמת?".
אמרתי לו, "כן, תיקח, תעשה עם זה מה שנראה לך, מצאת, זה שלך, הכל בסדר". ואז הוא מסתכל
עלי ואומר, "אוקיי, תודה".
איך שהוא אומר "אוקיי תודה", הוא לא הרגיש מאיפה הסטירה הזו שהגיעה אליו. הוא פשוט חווה
בום כזה, הוא לא הבין מאיפה זה הגיע.
אמרתי לו, "נראה לך?! אתה לא מתבייש?! זה כסף שהוא שייך לך? הוא שייך לי? הוא שייך לבעלי
הבית! תעביר להם את הכסף הזה!".
באותו רגע הוא פשוט לקח את הכסף, ירד למטה, לבעל הדירה, הביא לו את זה ואני ירדתי יחד אתו
כדי לראות איך תהיה התגובה של בעל הדירה. הוא פשוט בכה.