בלי לירות ואז לחשוב, אלא לחשוב ואז לירות

הייתי על גג של איזה בית ברצועת עזה.
המטרה הייתה כמובן לאתר את המנהרות שהיו בציר פילדלפי, שמובילות אמל"ח ממצרים לישראל וההפך, ובעצם לבלום את כל ענייני ההברחות וכמובן
לאתר את המחבלים ולתפוס אותם.
הייתי על הגג יחד עם הכיתה שלי.
זיהינו דרך משקפת, וגם הצלפים.
היו לי חיילים צלפים שזיהו בטווח של שני קילומטר או שלושה קילומטר טנדר שנע לכיווננו וגם קיבלנו עליו מידע מודיעיני שיש
סיכוי מאד גדול שיש עליו מטענים.
היו חמישה מחבלים שישבו עליו, בצורה פומבית, עם נשקים, רעולי פנים, וסטים…
קלטנו אותם בטווח מאד רחוק. אוטומטית דיווחתי למג"ד.
המג"ד לא מיהר לאשר ירי של טנק או ירי כזה או אחר כדי לנטרל את ההגעה שלהם אלינו, אלא הוא
ניסה קודם כל לברר במה מדובר פה.
מדובר פה באנשים, אולי חפים מפשע שלא שמנו לב אליהם?
אולי לא ראינו במדויק אם יש להם נשקים? אין להם נשקים? הם באים לבצע? לא לבצע?
זאת אומרת, המטרה שלו הייתה קודם כל מטרה מוסרית אנושית:
לברר אם בכלל מדובר במחבלים וזה במאה אחוז, וכמובן לקבל את כל אמצעי המודיעין שאפשר על אותו רכב שבא לאזור שלנו.
אחרי בירור מעמיק שהוא עשה יחד אתנו והיחידות השונות שהיו אתנו ברמה המודיעינית, גילינו שאכן
הטנדר נע לכיווננו במטרה להפעיל את כל מה שיש להם בטנדר כלפינו, כלפי הכוח שהיה אתנו.
רק אז קיבלנו אישור ירי מהמג"ד, אחרי זמן ממושך שהוא בודק ומברר שאכן מדובר במחבלים.
אני נותן ירי, כמובן שהירי הצליח. לשמחתנו את המשימה הזו ביצענו, הייתי אומר, בצורה הכי
מקצועית שיכולה להיות, בלי לירות ואז לחשוב, אלא לחשוב ואז לירות.