עדות מס : 43

אני לא חקלאי, אבל אני לא חושב שזאת סכין שאתה לוקח סתם לחקלאות

גדוד 101, צנחנים

הגיע איזה איש מבוגר, לדעתי באזור גיל 65 – 70 ,כרכרה עם חמור. הוא בא לעבור ויש שם את
המשטרה הצבאית שהם עושים את בידוק המסמכים והכל ואנחנו צעד אחורה, מאחוריהם,
מאבטחים אותם. אנחנו לא ממש מתעסקים בבידוק, אנחנו גם לא יודעים ערבית, לא מלמדים
אותנו, אנחנו רק מאבטחים מאחורה. הם תמיד מביאים כל מיני שקיות כאלה עם קצת פיתות, קצת
ירקות ופירות בשביל לאכול במהלך היום, אז אנחנו בודקים להם ממש בצורה רנדומלית, רק לראות
אם יש להם איזה משהו. בגדול היה שם בסדר, ואז באותה הבדיקה האיש המבוגר הזה היה מאד
לחוץ. לא כל כך ידענו מה קרה, ואנחנו רואים שהוא לא שקט, הוא לא נותן לה לבדוק. אז אתה חושב
לעצמך, מה תעשה? תתחיל לחשוד בו? תתחיל לתקוף אותו? הוא יכול להיות סבא שלי, מה עושים?
אז בסוף, התפקיד שלנו, עם כל הכבוד לבחור הזה, זה לאבטח את הכניסה שלו לאזורים שלנו ואת
החיילת שם במ"צ, שאם הוא יחליט לעשות משהו היא לא תוכל לעשות נגדו שום דבר. אז לקחנו שם
את העניינים לידיים והתחלנו לבדוק אנחנו את העגלה ואז ראינו. יש להם את הכרכרה מעץ ובדרך
כלל שמים כריות על העץ. ואז, מתחת לכריות, כשהוא לא הסכים לקום, הייתה שם איזו סכין גדולה
מאד.
עכשיו, אני לא חקלאי, אבל אני לא חושב שזו סכין שאתה לוקח אתך לעבודה חקלאית. יכול להיות
שהוא משתמש בזה לחתוך את הפירות שלו, יכול להיות, אני לא יודע, גם לא ידעתי לומר באותו זמן.
אבל בכל זאת, בסוף בדקנו ולקחנו את זה והמשכנו הלאה, אבל באותה מידה זה היה יכול להיות
בן אדם שבשנייה היה יכול לערוף את הראש של החיילת הזו עם הסכין הזו, בשנייה. אז ההחלטה
בדיעבד הייתה החלטה נכונה, אבל יכול להיות שהיינו לוקחים את ההחלטה הלא נכונה ומצטערים
על זה. "צל"ש או טר"ש" סטייל, אתה לא יכול לדעת איך זה יתגלגל בסוף ומנסה תמיד להישאר
שקול.