עדות מס : 115

אנחנו מבינים שאנחנו באירוע אחר לגמרי ממה שציפינו להיות בו

מפקד דבורה, חיל הים

ערימות של אנשים על הגג של המרמרה שפשוט מרביצים מכות רצח ללוחמים של השייטת שיורדים
אל המרמרה, השלב הזה פשוט נגד את כל מה שציפינו לו וכל מה שחשבנו. כלומר, ברגע אחד התהפכה
העלילה מאזרחים שמספיק לרדת עם רובי פיינטבול ולנטרל אותם והם לא יעשו שום דבר, לאנשים
עם סכינים, עם מסיכות נגד גז מדמיע ורימוני הלם, מאורגנים ומוכנים, שפשוט משתוללים וזורקים
לוחמים מהסיפון. בנס אף לוחם לא נהרג. הם דוקרים לוחמים, חוטפים אקדחים, מבצעים ירי, ועוד
אין ספור דוגמאות כאלה ואחרות שאנחנו פשוט מבינים שאנחנו באירוע אחר לגמרי ממה שציפינו
להיות בו.
בתוך דקות, מסה של לוחמי שייטת שיורדים מצליחים להשתלט על האירוע ולעצור את ההמון
שמכלה את זעמו, את סכיניו ואבניו בלוחמים שלנו שהגיעו במטרה לעצור את זה בצורה קרה מבלי
לפגוע בפעילים. כמובן שאחרי זה מתחילה זרימה של מידע ברשת על פצועים של כוחותינו, תקשורת
בין רופאים וצוותים רפואיים שלנו שמגיעים עם המסוקים וצריכים בעצם לטפל בפצועים, דרך אגב,
של שני הצדדים. כלומר, גם הלוחמים שלנו וגם הפעילים שבעצם ניסו להרוג את הלוחמים שלנו.
אנחנו מבינים שאנחנו בתרחיש אחר לגמרי ממה שחשבנו שנהיה בו, אבל אנחנו ממשיכים לאבטח
את הכוחות שיורדים ומשתלטים על כל שאר הספינות בצורה יותר… נקרא לזה קלה.
בעצם, אחרי ההשתלטות על הגה הספינות וההשתלטות על המצב, הצוותים מעניקים טיפול ומפנים
אפילו עם מסוקים, פצועים לבתי החולים. אנחנו מלווים את כל השיירה של הספינות חזרה לנמל
אשדוד, בדרך אנחנו נתקלים בעוד אין ספור פרובוקציות של פעילים שקופצים למים ורוצים לייצר
מצב שייראה מאד רע מבחינת צה"ל, כביכול בתור צבא שמשתמש בכוח מופרז ובאמצעים שלא
נדרשים, כאשר אנחנו בעצם היינו הכוח שהשתמש בהרבה פחות אמצעים מהנדרש וגם שילמנו על
זה בעצם בחיילים, לוחמים שלנו שפצועים ונושאים צלקות איתם עד היום ברמה הפיזית וברמה
הנפשית, אני מניח, מאותו אירוע.