עדות מס : 135

או שאני יורה בו או שהוא פוגע בי

אגוז

במהלך המבצע החליטו על הפסקת אש. המצב שנוצר בעצם, זה שאנחנו נמצאים בתוך שטח עזה,
בעומק, ויש הפסקת אש.
התחילו להגיע נשים וילדים, ופתאום בחור עם אופנוע שמתקרב אליך… ובעצם הם מזהים את הכוח
שלנו, כי הכוח שלנו כבר מנתק מגע, יוצא מעזה, ונתנו לנו הוראה מפורשת – אתם בהפסקת אש,
אסור לכם לעשות כלום. אז אתה עומד במצב של… רגע, ההוא עם האופנוע יכול עכשיו להוציא נשק
ולירות בי. אני סגרתי את הכוח, בתור סמל, ומאחורי הייתה אישה מבוגרת שבעצם הייתה יכולה
לדווח למישהו שאני נמצא שם. יכול להיות שהיא לא מסכנת אותנו כרגע, אבל ההשלכות לזה שהיא
ראתה אותנו הן מסוכנות מאד.
לא עשינו כלום, המשכנו בשלנו, לא פגענו באף אחד.
אחד האזרחים שם, בסביבות גיל 30 ,כזה שאתה רואה עליו שהוא לא מבוגר מדי, אבל הוא גם לא
ילד, זאת אומרת מפגע פוטנציאלי בעצם. אנחנו מזהים שהוא מתחיל להתקדם אלינו, אנחנו צועקים
לו "עצור" והוא מתקדם אלינו עוד ועוד ואנחנו צועקים… זה מגיע למצב של או שאני יורה בו, או
שהוא פוגע בי, כי אני לא יודע מה יש עליו, אני לא יודע מה הוא מסתיר מאחורי הגב.
לא ירינו בו. למזלו ולמזלנו, בסופו של דבר, מסתבר שהוא לא הבין אותנו. בכל אופן הוא עצר במקום
מיד כשהוא הבין שאנחנו הולכים לפגוע בו ובעצם כלום לא קרה. הסבלנות שלנו והעובדה שידנו לא
הייתה קלה על ההדק הצילה אותו.