עדות מס : 3

תוך שניות זה התפוצץ

בזמן שאני עומד ומחכה שהצוות שלי יעבור, אני קולט אבן שנזרקת לכיווני. אבן שהיא לא בדיוק אבן. אני מפנה את המבט ורואה שלאבן הזו מחובר פתיל, ולמעשה מדובר בפצצה. תוך שניות היא התפוצצה

האירוע התרחש בחורף 2007 כחלק ממבצע 'חורף חם' בקסבה של שכם, שבאותם הימים הייתה מעוז הטרור בשומרון. קיבלנו משימה לאתר אמל"ח ומבוקשים במבצע שבשל ההיקף הגדול שלו היו מעורבות בו כמה יחידות. במהלך הפעילות, הובלתי את הצוות בין הרחובות הצרים ולפתע הגענו להצטלבות. המפקד ביקש ממני לפתוח זיג, להסתכל לתוך הסמטה ולוודא שלא נשקפת סכנה לשאר הצוות. ברגע שנכנסתי לסמטה זיהיתי מולי עשרות ילדים בגילאי 5-11 עומדים מולי וצועקים, מקללים בערבית ובעברית וזורקים אבנים לכיוון שלי. לא היה מדובר בפגישה מקרית, הרגשתי שהאירוע מתוכנן היטב מראש והילדים האלה קיבלו הכנה איך להגיב לחיילים ומה בדיוק לעשות. בזמן שאני עומד ומחכה שהצוות שלי יעבור, אני קולט אבן שנזרקת לכיווני. אבן שהיא לא בדיוק אבן. אני מפנה את המבט ורואה שלאבן הזו מחובר פתיל, ולמעשה מדובר בפצצה. תוך שניות היא התפוצצה. למזלי נפצעתי קל בלבד.

במהלך השירות שלי נתקלתי בהמון אירועים, אבל זאת הפעם הראשונה שאני נתקל בילדים, ובילדים בלבד, שניצבים מולי. ילדים שזורקים עלי אבנים ומשתמשים גם בנשק חם, לעכל דבר כזה היה ממש לא פשוט. זה היה שוק גם לי וגם לחבר'ה שאיתי. אני זוכר שזה היה סוג של שבר, האויב שולח לך ילדים ומאלץ אותך להתמודד עם סיטואציה שאתה לא מכיר בכלל. הם (האויב) שולחים ילדים קטנים, והם מכירים את הפקודות של צה"ל, הם יודעים שלילדים לא יאונה כל רע והם יכולים לעמוד בנחת מאחוריהם בעוד החיילים מתמודדים עם הדילמה הזאת. פעיל הטרור שם מולו מגן אנושי. מבחינתו זה מצב של ניצחון בשני המקרים, אם הילד מצליח לפגוע בחייל (או מאפשר למחבל לפגוע בו) אז מעולה, ואם החייל פוגע בילד מתוך הגנה עצמית זאת הצלחה מבחינת השחרת דעת הקהל העולמית לגבי צה"ל. בתקופה ההיא זה עוד היה מפתיע, היום זה כבר ממש לא מפתיע. זו השגרה וזה הנוהל. זה התו"ל שלהם.