עדות מס : 5

אחרי חמש או שש שעות במחסום, הגיע לפתע אמבולנס

קיבלתי החלטה לבדוק כל אחד על האמבולנס וגם את האישה שבהריון. במהלך הבדיקה מתחת לאחד המושבים, מצאנו מטען חבלה.

שירתי כלוחמת במשמר הגבול בין 2002 ל 2005, בזמן שבישראל השתוללה האינתיפאדה השנייה. בתקופה זו לעיתים אף פעמיים או שלוש בשבוע מחבלים מתאבדים פוצצו את עצמם בבתי קפה, מסעדות ואוטובוסים. זאת הייתה תקופה פשוט מחרידה.

אני זוכרת תקרית אחת, כשעמדתי במחסום מחוץ לחברון. אחרי חמש או שש שעות במחסום, הגיע לפתע אמבולנס, בתוכו שכבה אישה פלסטינית בהריון שבכתה וצעקה בערבית. לא לגמרי הבנתי מה שהיא אמרה, אבל הבנתי שאני צריכה לתת לאמבולנס הזה לעבור בצורה הכי מהירה שאני יכולה. מצד שני, ידעתי שמחבלים כל הזמן משתמשים בנשים, ילדים, בעלי מוגבלויות ואמבולנסים כדי לבצע את ההתקפות שלהם. קיבלתי החלטה לבדוק כל אחד על האמבולנס וגם את האישה שבהריון. במהלך הבדיקה מתחת לאחד המושבים, מצאנו מטען חבלה. באותו רגע ידעתי שאם הייתי נותנת לאמבולנס לחצות לכיוון ישראל מבלי להיבדק הוא היה מגיע לחיפה, לנתניה, לתל אביב לירושלים… רק אלוהים יודע מה עלול היה לקרות וכמה ישראלים חפים מפשע היו מקפחים את חייהם. עד היום אני לא יודעת האם האישה הזו בכלל ידעה שהיא משתפת פעולה עם ארגוני הטרור, בהרבה מקרים אותם אזרחים לא ידעו שמנצלים אותם.

המחשבה שמשתמשים באמבולנס, כלי רכב שאמור להציל חיי אנשים, כדי להוציא לפועל התקפת טרור, היא בלתי נתפסת. אני לא רוצה להאמין שאלו הדרכים בהם פועלים אותם מחבלים. לפעמים נדמה לי, שבזמן שאנחנו בצה"ל משחקים לפי חוקים של שח-מט, הם משחקים לפי כללים של כדורגל, ואתה פשוט לא יכול לנצח במשחק כזה.