עדות מס : 54

היה ברור שהחמושים הרגישו מאוד בנוח בין האזרחים

בין האזרחים, שכללו גם נשים וילדים, זיהיתי שלושה או ארבעה חמושים עם קלצ'ניקובים שירו מבין האזרחים לעבר אחד מהכוחות שלנו שזוהה. מהעמדה שלי שטרם נחשפה, יכולתי לזהות בברור את אחד החמושים האלו, עומד בתוך ההמולה ומבצע ירי.

בתקופת השרות האחרונה שלי ביחידת הכלבנים "עוקץ" הייתי מוצב בגזרת עזה. זה היה לפני תכנית ההתנתקות והיינו עסוקים בפעילות מבצעית יומיומית במטרה לסכל את מאמצי ארגוני הטרור להבריח נשקים ורקטות לעזה, ולהוציא לפועל פעולות טרור. ככלבנים, תפקידנו היה להתלוות לכוחות אחרים בפעילות מבצעית ולהיות הראשונים להיכנס לבית ולהבטיח שהוא נקי מחמושים או מטענים. אני זוכר במיוחד פעילות אחת שבה הצטרפתי ליחידה של חטיבת גולני בה ביצענו "אלמנת קש" (הצבת עמדת תצפית וחיפוי בתוך בניין דירות לצורך סיוע לפעילות כוחותינו בסביבת הבניין). מלבד הכשרתי ככלבן הוכשרתי גם כקלע, כך שיכולתי לסייע לחיילים שהשתתפו במשמרות בעמדות.

כשהיה זמני לתפוס עמדה ראיתי מה קורה ברחוב למטה והבנתי שכנראה מיקום אחד הכוחות נתגלה. הרחוב היה מלא באזרחים, שהפגינו באלימות שכללה צעקות, התפרעויות וזריקות אבנים על כוחותינו. בין האזרחים, שכללו גם נשים וילדים, זיהיתי שלושה או ארבעה חמושים עם קלצ'ניקובים שירו מבין האזרחים לעבר אחד מהכוחות שלנו שזוהה. מהעמדה שלי שטרם נחשפה, יכולתי לזהות בברור את אחד החמושים האלו, עומד בתוך ההמולה ומבצע ירי. היה ברור שהחמושים הרגישו מאוד בנח בין האזרחים. הם אמנם שינו מיקומים, אבל לא התנהגו כאילו הם באמצע קרב יריות ובסכנת היפגעות. היינו במצב בעייתי, לא יכולנו לפגוע בחמושים מבלי לסכן את האזרחים. אני בטוח שהם (החמושים) ידעו מה עובר לנו בראש, ושהם פחות או יותר בטוחים.

מה שהכה בי חזק זו ההבנה של המציאות המעוותת שם. כשאתה משווה את הילד שאתה רואה שם ברחוב לילד שאתה היית פעם, אתה לא מבין איך זה שהוא פשוט נשאר שם כשאדם אחר למעשה יורה לו מעל הראש. הילד נשאר שם בניגוד לאינסטינקט הכי טבעי שלו לברוח ולחפש מקום בטוח, ומתנהג כאילו שאין שום דבר חריג בסיטואציה הזאת. לצערי, זה לא מקרה אחד בודד, אלא אחד מתוך מקרים רבים שמייצג את שיטות הפעולה של ארגוני הטרור.