עדות מס : 56

התפללנו בליבנו שהוא יעצור, יתעשת ויסתובב – אבל הוא לא

בהמשך אותו יום, כשאבטחנו את עצמינו ותצפתנו סביב הבית קיבלנו דיווח מכוח נוסף ששהה לא רחוק על דמות שנראתה נעה לכיוון שלנו. הבטנו מהחלון וזיהינו דמות רכובה על משהו.

במסגרת הלחימה במבצע צוק איתן קיבלנו מידע מודיעיני על מבנה מסוים שבו הסתתרה חולית מחבלים. כשהגענו אל המבנה קיבלנו הנחיות להתמקם בו, לאבטח את עצמנו ולחכות להוראות נוספות. נכנסנו למבנה ואני ביצעתי בו סריקה על מנת לזהות נקודות שליטה על השטח. כשנכנסתי לחדר הילדים ראיתי על השולחן ספר לימוד פתוח, שבו מלמדים את האותיות בערבית. כשהפכתי את הספר ראיתי שעל נייר העטיפה שלו מופיעה תמונה של בחור רעול פנים שמחזיק רקטת RPG על כתפו ונדהמתי. חשבתי לעצמי שכשאני הייתי ילד עטפתי את המחברות שלי בתמונות של קבוצות כדורגל או בדמויות מצוירות שאהבתי. הבנתי שאני נמצא במקום שונה לחלוטין.

בהמשך אותו יום, כשאבטחנו את עצמינו ותצפתנו סביב הבית קיבלנו דיווח מכוח נוסף ששהה לא רחוק על דמות שנראתה נעה לכיוון שלנו. הבטנו מהחלון וזיהינו דמות רכובה על משהו. קשה מאד היה לזהות אותה בדיוק מכיוון שהיא נעה בין בניינים. רק כשהגיעה הדמות לכביש הראשי הבנו שמדובר באדם על כיסא גלגלים. ביני לבין עצמי, ייחלתי לכך שהוא פשוט יסתובב אחורה, כי הבנתי בדיוק מה הולך להיות. הבנתי מי שלח אותו וידעתי בדיוק מה הייעוד שלו.

ביצענו את כל האזהרות האפשריות. כרזנו לו, ביצענו ירי אזהרה באוויר וירי נוסף במרחק בטוח ממנו. הוא לא עצר אלא המשיך לעברנו. גם ברגע שכבר על פי הוראות הפתיחה באש היינו צריכים לפגוע בו, עדיין התפללנו כולנו בליבנו שהוא יעצור, יתעשת ויסתובב – אבל הוא לא. אם הוא היה מסתובב לא היינו עושים לו שום דבר. לבסוף נאלצנו לירות בו מכיוון שהוא הגיע לטווח קרוב מידי שסיכן אותנו מאוד. לאחר מכן כשהלכנו לבדוק את הזירה, ראינו את הבחור, ראינו את כיסא הגלגלים ומתחת לכיסא זיהינו מטען רב עוצמה שנועד לפגוע בנו. מדובר היה בשימוש ציני ומרושע באדם מוגבל.