עדות מס : 43

חמאס הבין שהם יכולים לירות מבלי שום תגובה מאיתנו

הכוונות חייבות להיות מאוד ספציפיות ומדויקות. אם יש שיגור של טיל מתוך הרצועה לשטח ישראל, אנחנו חייבים לראות בדיוק מאיפה הוא נורה ולוודא מה יש בסביבה והאם המקום נקי.

במבצע עופרת יצוקה הייתי חלק מצוות הכוונות. כלומר, צוות שיושב בתוך גבול ישראל ומתצפת לתוך הרצועה ומכווין אמצעי תקיפה לעבר מטרות אויב. בין אם זה ארטילריה או מסוקים, הכוונות חייבות להיות מאוד ספציפיות ומדויקות. אם יש שיגור של טיל מתוך הרצועה לשטח ישראל, אנחנו חייבים לראות בדיוק מאיפה הוא נורה ולוודא מה יש בסביבה והאם המקום נקי. כלומר, לוודא שאין חפים מפשע באזור או אמבולנס שבמקרה עובר במקום. רק אז יש אישור לתקוף בחזרה.

בזמן המבצע, כל יום בין אחת לשלש בצהריים הייתה הפסקת אש הומניטרית. זאת אומרת שללא קשור למצב הכוחות בשטח ולמצב הביטחוני, צה"ל פשוט החליט באופן חד צדדי לא לתקוף בשעות האלה בכלל. מה שקרה באופן קבוע זה שכל יום בשעות האלה בוצע ירי מסיבי של טילים לעבר ישראל כי חמאס הבין שהם יכולים לירות מבלי שום תגובה מאיתנו. בכל מקרה כזה היו לנו כמה אופציות: לתקוף מהאוויר, לשלוח כוחות חי"ר או לא לעשות כלום ולכבד את הפסקת האש. אני זוכר שהיה דיון לגבי זה, אבל היה מאוד ברור בסופו של דבר מה אנחנו צריכים לעשות. ברגע שהחלטנו זה היה מובן מאליו, נמנענו מלהגיב.